דוחו"ת כספיים עיקריים

בסוף כל תקופה חשבונאית (לרוב שנה, חצי שנה או רבעון) מופקים ארבעה דו"חות כספיים בסיסיים:

1. דו"ח מאזן – דו"ח על מצב העסקים (מצב הנכסים וההתחייבויות של הפירמה לסוף התקופה ביום מסוים).
2. דו"ח רווח והפסד – תוצאות הפעילות העסקית של הפירמה (הרווח או ההפסד הנקי עבור התקופה החולפת).
3. דו"ח תזרים מזומנים
4. דוח על השינויים בהון העצמי

יש לעמוד על ההבדל המהותי בין דו"ח מאזן לדו"ח רווח והפסד: המאזן הוא מעין "צילום" של מצב החברה ליום ספציפי, ואילו דו"ח רווח והפסד משקף את תוצאות פעילות החברה לכל אורך התקופה החולפת.

מאזן

בחשבונאות, מאזן הוא דוח כספי המתאר את מצבה הפיננסי של ישות חשבונאית ליום מסוים. הוא מהווה למעשה "תצלום" של הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הישות לאותו יום. בדרך כלל נערך מאזן בסוף כל שנת כספים ובחברות ציבוריות גם מדי סוף רבעון. מפורטים בו: ערך הרכוש והנכסים של העסק, וכנגדם ערך ההתחייבויות וההון העצמי שלו. הון עצמי הוא ההפרש בין ערך הנכסים לערך ההתחייבויות, והוא מייצג את חלקם של בעלי העסק בנכסיה. על פי רוב עורכים מאזן לחברות בע"מ, וחשיבותו רבה בעיקר למשתמשים החיצוניים, כלומר אלו העושים בו שימוש כדי לקבל החלטות כלכליות (כגון השקעה בעסק). מאזן של חברה בע"מ נערך על ידי החברה בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים שנקבעו בתקנים חשבונאיים, גילויי דעת, חוקים ותקנות. לאחר עריכת הדוח חותם עליו יושב ראש הדירקטוריון. רואה חשבון נדרש על פי חוק לבקר את הדוחות הכספיים של החברה, באמצעות תהליך בשם ביקורת, ולבסוף לחוות את דעתו על מידת התאמתם לכללים אלו. רואה החשבון נדרש להיות אדם חיצוני שאינו מועסק על ידי החברה וזאת על מנת לאפשר לקוראי הדוחות הכספיים לדעת עד כמה המידע המופיע בהם הוא אמין, אובייקטיבי, ומתאים לעקרונות החשבונאיים המקובלים, כך שיוכלו להסתמך עליו בבואם לקבל החלטות כלכליות.

דוח רווח והפסד

בחשבונאות, דוח רווח והפסד (בקיצור דוח רוו"ה) הוא דוח כספי המפרט את התוצאות הכספיות של הפעילות של ישות חשבונאית בפרק זמן נתון (בדרך כלל שנה או רבעון). מקובל גם להשוות של תוצאות הפעילות בשנה שקדמה לשנת הדוח. בדוחות הכספיים של מלכ"רים, שמו של הדוח הוא דוח על הפעולות היות שמלכ"ר הוא ארגון ללא כוונת רווח כך שאינו מדווח על רווח או הפסד.

דוח על תזרימי המזומנים

בחשבונאות, דוח על תזרימי המזומנים (בקיצור דוח תזמ"ז) הוא דוח כספי של ישות חשבונאית המציג את תנועת המזומנים של הישות בתקופה החשבונאית. באופן כללי הוא מחולק לשלושה חלקים: תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, פעילות השקעה ופעילות מימון:

1. תזרימי מזומנים שנבעו (או ששמשו) לפעילות שוטפת. לדוגמה:

• תזרים מזומנים שנבע ממכירה ללקוחות
• תזרים מזומנים ששימש לתשלום ספקים

2. תזרימי מזומנים שנבעו (או ששמשו) לפעילות השקעה. לדוגמה:

• תזרים מזומנים ששימש לקניית מניות במטרה להחזיקן לזמן ארוך
• תזרים מזומנים שנבע ממניות לעיל
• תזרים מזומנים ששימש לקניית מבנה

3. תזרימי מזומנים שנבעו (או ששמשו) לפעילות מימון. לדוגמה:

• תזרים מזומנים שנבע מקבלת הלוואה לזמן ארוך (הלוואה לזמן קצר תכלל בתזרים מפעילות שוטפת)
• תזרים מזומנים ששימש לתשלומי פרעון הלוואה לזמן ארוך (החלק של הקרן בלבד ללא מרכיב הריבית)

קיימות שתי צורות להצגת הדוח בגישה ישירה ובגישה עקיפה, כאשר התקינה הבינלאומית (IAS-7), ממליצה על הישירה. בגישה הישירה נציין כל פעולה מהפעילות שוטפות לעיל. ואילו בגישה העקיפה נקודת המוצא היא הרווח או ההפסד מדוח רווח והפסד, וממנה נעשות התאמות הדרושות על מנת להציג את תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת, הכוללים ניטרול רישומים חשבונאיים שאין בהם זרימה של מזומנים כמו ביטול רישום הפחת ביטול הפרשות, ביטול הכנסות לקבל וכיוצא בזה. התוצאה בשורה התחתונה תהא זהה. החלקים הנוספים של הדוח: תז"מ מפעילות השקעה ומימון הם זהים בשתי הגישות. הדוח יסתכם לעליה/ירידה במזומנים ושווי מזומנים שנוסיף לה את יתרת הפתיחה שלהם ונקבל את יתרת הסגירה של מזומנים ושווי מזומנים.

ביקורת חשבונאית

ביקורת או ביקורת חיצונית היא תפקידו העיקרי של רואה החשבון, הנקרא לרוב בהקשר זה "רואה החשבון המבקר" או "המבקר". במסגרת הביקורת מבקר רואה החשבון את הדוחות הכספיים של הפירמה ונותן חוות דעת עליהם.

הצורך בביקורת חשבונאות נבע בתחילה מרצון בעלי הפירמות בבריטניה לוודא כי מנהלי החשבונות שלהם אינן מועלים בכספם. עם הזמן התפתח התחום והפך לסטנדרט מחייב במדינות המערב. כיום בעלי הפירמות אינם הצרכנים היחידים של תפוקת רואה החשבון המבקר, כי אם אישים וגופים רבים אחרים, כגון בנקים, רשויות שלטוניות, משקיעים חיצוניים, נושים, ספקים ולקוחות. כל אלו מסתמכים על חוות דעת מקצועית ובלתי תלויה הניתנת על ידי רואה החשבון המבקר.

בעבודת ביקורת טיפוסית של חברות קטנות ובינוניות, סוקר רואה החשבון המבקר את החשבונות כפי שנערכו על ידי מנהל החשבונות. תחילה הוא בודק את אופי והיקף הבקרה הפנימית בחברה. המבקר דוגם פעולות חשבונאיות ומסמכים (כגון חשבוניות, המחאות, הסכמים וחוזים, אישורי יתרות של ספקים ובנקים, ספירת מלאי) ומוודא את אמיתות המידע. היקף הדגימה תלויה במידה רבה בממצאיו לגבי הבקרה הפנימית. בחברה עם בקרה פנימית נמוכה (למשל, מנהל חשבונות חסר ניסיון) היקף הדגימה ובדיקת אמיתות המידע יהיה רב יותר. לאחר מכן הוא עורך את הדוחות הכספיים (אם אלו לא נערכו על ידי מנהל החשבונות) ונותן את חוות דעתו עליהם בדוח רואה החשבון המבקר.

ביקורת פנימית

ביקורת פנימית היא פעילות המתבצעת על ידי מבקר פנימי בארגון ציבורי. פעילות זו נועדה להפנות קשב של מנהלים ועובדים בארגון לסיכונים בתפקוד הארגון ולצורך בשיפור הבקרות הניהוליות כדי לצמצם את הסיכונים הללו. ניתוח הסיכונים והצעת הבקרות הניהוליות המתאימות נועדו להבטיח קידום מועיל, יעיל ומוסרי של יעדי הארגון, ולשמור על כספו ורכושו.

התמוטטות של חברות רב לאומיות בשנים האחרונות, כתוצאה מכשלים בבקרות הניהוליות, הביאה לעלייה בחשיבות המיוחסת לביקורת הפנימית ולחקיקה מחייבת בארצות הברית, בריטניה ובמדינות נוספות לגבי הצורך והתפקוד של מבקרים פנימיים.

הבקרות הניהוליות כוללות, בין השאר, אמצעים כמו: יצירת תרבות ארגונית מתאימה, קביעת מדיניות, חלוקת אחריות וסמכויות, יצירת איזונים ובלמים, כתיבת הוראות ונהלים ועדכונם, בניית תהליכים ממוחשבים שבהן מובנות בקרות מתאימות ועוד.

פעילות המבקר הפנימי
פעילות המבקר הפנימי מתחלקת למספר שלבים עיקריים:

1. קביעת תוכנית הביקורת.
2. עריכת סקר מוקדם בכל נושא ביקורת.
3. עריכת עבודת השטח.
4. כתיבת טיוטת דו"ח הביקורת וקבלת תגובת המבוקרים לטיוטה.
5. כתיבת הדו"ח הסופי, הכולל המלצות ביחס לשינויים נדרשים בבקרות הניהוליות.
6. מעקב אחר ביצוע ההמלצות על ידי הגוף המבוקר.

לצורך קביעת נושאי הביקורת המרכיבים את תוכנית הביקורת עושה המבקר הערכת סיכונים, שבה נלקחים בחשבון הן היעדים והמשימות לטווח קצר והארוך של הארגון, והן המגמות החיוביות והשליליות בסביבת הארגון. על בסיס ניתוח היעדים והסביבה מעריך המבקר מהם הנושאים שבהם שינויים ושיפורים בבקרות הניהוליות עשויים לתרום לצמצום הסיכונים ולקידום אפקטיבי, יעיל ומוסרי של יעדי הארגון.

הנהלת חשבונות

הנהלת חשבונות (בראשי תיבות: הנח"ש) הוא תחום העוסק בתיעוד פעילותה הפיננסית של ישות חשבונאית באמצעות רישום התנועות הכספיות והלא כספיות שלה. בין עסקאות אלו ניתן למנות מכירות, רכישות, קבלות, הכנסות ותשלומים. ישנם שתי שיטות מקובלות לניהול חשבונות: מערכת הנהלת חשבונות חד-צידית ומערכת הנהלת חשבונות כפולה. עם זאת, ניתן לומר שכל סוג של רישום של עסקאות פיננסיות, מהווה ניהול חשבונות.

בדרך כלל, הנהלת החשבונות מבוצעת על ידי מנהל חשבונות. אין לבלבל בין הנהלת חשבונות לבין חשבונאות (ראיית חשבון) העוסקת, בין היתר, בדוחות הנבנים על בסיס התנועות שנרשמות במערכת הנהלת החשבונות.

* מתוך וויקיפדיה, האוניברסיטה החופשית